אב מנתניה מתאר כמעט 40 ימים ללא מפגש עם בנותיו, ואם אחרת מספרת על תשעה חודשים שבהם לא ראתה את בנה לאחר שלטענתה הורחק ממנה במסגרת סכסוך משפחתי קשה. שתי עדויות אישיות, לצד דבריה של עו"ד סיון אלמוג נחמיאס, מעלות שאלות נוקבות על ניכור הורי, התמשכות ההליכים והמחיר שמשלמים הילדים כשהקשר עם אחד מהוריהם נפגע.
גירושין מסיימים את הקשר הזוגי, אך אינם מסיימים את ההורות. עבור ילדים, הקשר עם שני הוריהם הוא חלק מרכזי מחייהם, מהתפתחותם הרגשית ומהתחושה שיש להם מקום בטוח גם כאשר התא המשפחתי משתנה. אלא שבמקרים שבהם הפרידה מלווה בסכסוך קשה, עלולים הילדים למצוא את עצמם בלב מחלוקת מתמשכת, ולעיתים אף להתרחק מאחד ההורים לתקופות ממושכות.
אחת הסוגיות המורכבות והרגישות המתעוררות בהקשר זה היא הניכור ההורי. מדובר בנושא שמעורר מחלוקות מקצועיות ומשפטיות, בין היתר משום שלא תמיד קל להבין מדוע ילד מסרב לקשר עם אחד מהוריו. לעיתים עולה חשש להשפעה בלתי מוצדקת מצד ההורה האחר, ובמקרים אחרים יש לבחון אם ההתרחקות קשורה לחוויותיו של הילד עצמו, לקונפליקט המשפחתי או לנסיבות אחרות.
הקושי אינו מסתכם בזיהוי מקורו של הנתק. כאשר קשר בין הורה לילד נפסק או מצטמצם לאורך זמן, מתעוררת השאלה כיצד יש לפעול כדי לברר את המצב, להגן על הילד ולבחון אם וכיצד ניתן לחדש את הקשר. מנגד, פעולה מהירה מדי, ללא בירור מספק, עלולה להחמיץ את הסיבות האמיתיות להתרחקות.
שתי עדויות של הורים המתארים נתק מילדיהם ממחישות עד כמה המציאות הזאת עלולה להיות מורכבת וכואבת. האחת מגיעה מאב מנתניה, שמספר כי כמעט 40 ימים לא ראה את בנותיו. השנייה היא של אם, המתארת מאבק ממושך על הקשר עם שני בניה, שבמהלכו, לדבריה, חלפו חודשים עד שהצליחה לראות שוב את בנה הצעיר.
"אני פשוט מחפש להיות אבא": כמעט 40 ימים ללא מפגש עם הבנות
אב מנתניה, שביקש לשמור על פרטיותו ועל פרטיות בנותיו, מתאר מציאות שבה הוא מתקשה לקיים קשר רציף עם ילדיו הקטנים. לדבריו, נכון למועד מסירת עדותו, הוא לא ראה את בנותיו כמעט 40 ימים. הוא מוסיף כי לאורך כשלוש שנות גירושיו הצטברו התקופות שבהן היה מנותק מהן, לטענתו, לכשנה וחצי.
האב מספר כי ניסה לפנות לגורמים הרלוונטיים כדי לקדם את הטיפול בעניינו ולחדש את הקשר עם בנותיו. לדבריו, הוא חש שפניותיו אינן זוכות למענה מספק וכי ההמתנה לפגישות ולהמשך בירור המצב מתארכת.
הוא טוען כי תלונות שהוגשו נגדו נבדקו וכי התיקים הרלוונטיים נסגרו. לדבריו, מסר לגורמים המטפלים מידע שלדעתו היה חשוב לבחינת המצב, אך חש כי הדברים אינם מקבלים התייחסות מספקת.
האב מעלה טענות גם בנוגע להתנהלות שירותי הרווחה בנתניה ולתפקודו של מרכז הקשר, שבו מתקיימים במקרים מסוימים מפגשים בין הורים לילדיהם בתנאים מפוקחים. לדבריו, פגישות שתוכננו לא התקיימו, וגם כאשר בוטלו מפגשים לא תמיד הוצע מועד חלופי בתוך זמן סביר.
הוא מספר כי פגישה עם גורם בכיר בתחום הרווחה, שלה המתין זמן רב, בוטלה בעקבות נסיבות משפחתיות טרגיות. לדבריו, בהמשך חלו עיכובים נוספים, ובינתיים הקשר עם בנותיו לא חודש.
"אני פשוט מחפש להיות אבא", הוא אומר. לדבריו, מטרתו אינה להכפיש את אמם של הילדים, אלא לחדש את הקשר עמם ולהיות חלק מחייהם.
האב מבקש להפנות את תשומת הלב גם למשפחות אחרות שעלולות להתמודד עם מצבים דומים. לדבריו, לא לכל הורה יש הכוחות, המשאבים או היכולת להתמודד לאורך זמן עם הליכים מול הרשויות.
העדות האישית אינה מאפשרת לקבוע מסקנות בדבר התנהלות הגורמים המעורבים במקרה המסוים, אך היא מעלה שאלות ציבוריות הראויות לבדיקה: כיצד מתנהלים הליכים הנוגעים לקשר בין הורים לילדים? מה קורה כאשר הבירור המקצועי מתארך? והאם קיימים מנגנונים המאפשרים לזהות עיכובים ולבחון את השפעתם על המשפחה?
"אמא שלי מתה": תשעה חודשים ללא מפגש עם הבן
עדות נוספת, קשה ומורכבת, מגיעה מאם גרושה, שביקשה לתאר את המאבק שלה על הקשר עם שני בניה. לדבריה, היא התגרשה לפני כשבע שנים, לאחר מערכת יחסים שבה, לטענתה, חוותה אלימות ואיומים מצד בן זוגה לשעבר.
היא מספרת כי כבר במהלך הליך הגירושין החלה להרגיש שהקשר שלה עם בנה הבכור נפגע. לדבריה, הבן, שהיה אז כבן 12, עבר להתגורר אצל אביו והתרחק ממנה בהדרגה, עד שהקשר ביניהם נותק כמעט לחלוטין. "הוא הכריז עליי כאימא מתה", היא מתארת את התחושות הקשות שחוותה לנוכח הנתק.
לדבריה, גם בנה הצעיר, שעמו היה לה קשר קרוב במיוחד, החל להתרחק ממנה. היא טוענת כי בתקופה שבה שהה אצל אביו הופעלו עליו לחצים, וכי הופצו כלפיה אמירות קשות שנועדו לפגוע בתדמיתה בעיני הילדים.
אלא שלטענתה, האירועים הגיעו לשיאם ביוני בשנה שעברה. לדבריה, לאחר תקופה שבה הקשר עם בנה הצעיר היה קרוב ורציף, הוא יצא מביתו בתואנה שהוא הולך להביא דבר מה לאביו, ומאז לא חזר. האם מספרת כי האב עזב עם הילדים ועבר להתגורר עמם בקיבוץ מעיין ברוך שבצפון, הרחק ממקום מגוריהם בחולון. "לקח לי שלושה חודשים למצוא אותם."
האם פנתה למשטרה ולשירותי הרווחה. לדבריה, בתחילת הדרך האירוע טופל בעיקר כהפרה של זמני שהות, ולא כפי שהיא חוותה אותו – כאירוע חמור של ניתוק הילדים ממנה. בהמשך, לדבריה, נכנסו לתמונה גורמי רווחה, התקיימו דיונים בבית הדין הרבני ומונתה לילדים אפוטרופסה לדין.
בינתיים, לטענתה, הילדים לא השתלבו במסגרת לימודית סדירה, והנתק מאמם העמיק.
היא מתארת מסרים קשים שלדבריה הועברו לילדים בנוגע אליה, לרבות טענות שהיא משתמשת בסמים ועוסקת בזנות. האם טוענת כי הדברים לא היו נכונים וכי מטרתם הייתה להציג אותה כאם שאינה מסוגלת לטפל בילדיה.
לדבריה, חוות דעת מקצועית שהוגשה במסגרת ההליך המשפטי הצביעה על חשש משמעותי לניכור הורי ועל הצורך בהתערבות דחופה.
האם מספרת כי בית הדין הרבני הורה על החזרת הבן הצעיר למשמורתה, אולם בעקבות תגובתו הרגשית של הילד והחשש שלא יוכל להתמודד עם מעבר מיידי, התקבלה החלטה להעבירו למרכז חירום: "סוף סוף הילד שלי הגיע למרכז חירום אחרי תשעה חודשים שלא ראיתי אותו", היא מספרת.
לדבריה, כאשר הגיע למרכז, מצבו הנפשי היה קשה. היא מתארת ילד שהתקשה להאמין שיוכל לחזור לקשר עמה, ושחזר על האמירה: "אמא שלי מתה".
אלא שלטענתה, כעבור כשבוע וחצי חל שינוי. הבן ביקש לראות אותה. מבחינתה, הרגע הזה היה משמעותי במיוחד. היא ראתה בו סימן לכך שגם לאחר תקופה ארוכה של נתק, ניתן להתחיל לבנות מחדש את הקשר.
האם מדגישה כי המאבק לא הסתיים עם חידוש הקשר. לדבריה, השנים שבהן התנהלו ההליכים גבו ממנה מחיר נפשי וכלכלי כבד. היא מתארת קושי לחזור למעגל העבודה, מצוקה כלכלית והתמודדות עם השלכות נפשיות של התקופה: "אם לא הייתי בן אדם חזק, לא הייתי כאן", היא אומרת, ומתארת תחושה של התמודדות בכמה חזיתות במקביל – מול המערכת המשפטית, מול הרשויות, מבחינה כלכלית ומעל הכול, על הקשר עם ילדיה.
לדבריה, היא אינה היחידה המתמודדת עם מציאות כזאת. היא סבורה כי המערכת אינה ערוכה דיה לטיפול במקרים מורכבים שבהם סכסוך גירושין, טענות לאלימות וחשש לניכור הורי מתקיימים במקביל.
עו"ד סיון אלמוג נחמיאס: "הזמן הוא פקטור רציני ביותר בתיקי ניכור"
כדי להבין את מורכבות התופעה, את הקושי בזיהויה ואת הצורך להבחין בין סוגים שונים של נתק משפחתי, מסבירה עו"ד סיון אלמוג נחמיאס, העוסקת בדיני משפחה ומשמשת גם כמגשרת גירושין, את עמדתה בנושא.
"קודם כול, חשוב להבין מה זה ניכור הורי. ניכור הורי הוא מצב פסיכולוגי שבו ילד מפגין דחייה קיצונית או סירוב מוחלט להיות בקשר עם אחד מהוריו, ללא סיבה מוצדקת, כתוצאה מהשפעה, הסתה או שליטה פסיכולוגית של ההורה השני".
עם זאת, מדגישה עו"ד אלמוג נחמיאס, לא כל סירוב של ילד להיות בקשר עם אחד מהוריו מעיד בהכרח על ניכור הורי: "יתכן שהסירוב נובע מרצונו של הילד, בעקבות יחס משפיל או התעללות שספג מאותו הורה. לכן, ניכור הורי הוא אחת הסוגיות הקשות והכואבות הקיימות בדיני המשפחה, הקשות והסבוכות לטיפול ולשפיטה, כי לא תמיד קל לזהות את הניכור".
לדבריה, אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהתמודדות עם התופעה הוא הזמן. "הזמן הוא פקטור רציני ביותר בתיקי ניכור, מאחר שככל שהזמן עובר, ההורה המנכר מצליח יותר לשלוט במוחו ובלבו של הקטין ולהסיט אותו נגד ההורה המנוכר".
עו"ד אלמוג נחמיאס מסבירה כי בית המשפט נדרש לבחון אם חוסר הרצון של הילד לקיים קשר עם אחד מהוריו נובע מהשפעה של ההורה האחר או מרצונו העצמאי של הילד. מדובר בבירור מורכב, הדורש איסוף מידע, בחינת נסיבות המקרה וקבלת חוות דעת מקצועיות.
היא מתייחסת גם לנוהל שפרסם נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד יוסף, בנושא ניכור הורי והגנה על ילדים, ורואה בו צעד שנועד לתת מענה מהיר יותר לתיקים מסוג זה.
עו"ד אלמוג נחמיאס מתייחסת גם לאפשרות של שימוש בתלונות שווא כחלק מסכסוך משפחתי: "אחת הדרכים לייצר ניכור הורי היא מצב שבו אמא מגישה תלונות שווא במשטרה נגד האב על אלימות, והאב מורחק מהבית. זו דרך קלאסית לייצר ניכור הורי", היא אומרת.
עם זאת, יש להבחין בין תלונה שהוכח כי הוגשה ביודעין על בסיס טענות כוזבות לבין תלונה שלא הבשילה לכתב אישום או שתיקה נסגר. סגירת תיק משטרתי כשלעצמה אינה מוכיחה שהתלונה הייתה שקרית, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו והראיות הקיימות.
כשהמערכת מתעכבת, מי משלם את המחיר?
שתי העדויות מציגות נסיבות משפחתיות שונות, אך בשתיהן עולה תחושה דומה מצד ההורים: ככל שחולף הזמן ללא פתרון, כך מתעצמת המצוקה והחשש שהקשר עם הילדים ייפגע עוד יותר.
במקרה של האב מנתניה, מדובר בתקופות ממושכות שבהן, לדבריו, לא התאפשר לו לקיים קשר רציף עם בנותיו, ובטענות לעיכובים בפגישות ובטיפול בעניינו.
במקרה של האם, היא מתארת תקופה שבה, לטענתה, הילדים עברו להתגורר עם אביהם, הקשר עמה נותק, ורק לאחר הליכים ממושכים הועבר בנה הצעיר למסגרת חירום.
בשני המקרים עולה השאלה מה קורה בתקופת הביניים, הזמן שבין הגשת התלונה או הפנייה לגורמי המקצוע לבין קבלת החלטה בעניינם של הילדים.
שירותי הרווחה, העובדים הסוציאליים לסדרי דין, האפוטרופוסים לדין, בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ממלאים תפקידים שונים בהתמודדות עם מצבים משפחתיים מורכבים. מרכזי קשר עשויים לשמש מסגרת למפגשים מפוקחים בין הורים לילדיהם, כאשר הדבר נדרש בהתאם לנסיבות ולהחלטות הגורמים המוסמכים.
אולם, כאשר מפגשים מתבטלים, כאשר חוות דעת מתעכבות או כאשר הליכים משפטיים נמשכים זמן רב, מתעוררת השאלה כיצד ניתן למנוע מצב שבו הנתק עצמו הופך למציאות מתמשכת.
מצד אחד, יש חשיבות להתערבות מהירה כאשר עולה חשש שילד נתון להשפעה הפוגעת בקשר שלו עם אחד מהוריו. מצד אחר, אסור שהרצון לחדש קשר בכל מחיר יגבר על החובה לברר אם קיימות סיבות מוצדקות להתרחקותו של הילד.
האיזון הזה מחייב אנשי מקצוע ומערכות משפטיות לפעול ברגישות, ביסודיות וביעילות, תוך התמקדות בטובת הילד ולא במאבק שבין הוריו.
לא רק מאבק בין הורים, אלא שאלת טובת הילדים
ניכור הורי, כאשר הוא מתקיים, עלול להפוך את אחד הקשרים המשמעותיים ביותר בחיי הילד למקור של קונפליקט, לחץ ומצוקה. אבל גם טענה לניכור הורי מחייבת בירור מקצועי וזהיר, משום שלא כל התרחקות של ילד מהורה נובעת מהשפעה פסולה.
שתי העדויות שהובאו כאן אינן זהות, וגם אינן מאפשרות להסיק מסקנות גורפות על כלל המשפחות המתמודדות עם סכסוכי גירושין. אולם הן ממחישות את המחיר האישי שהורים מתארים כאשר הקשר עם ילדיהם נפגע, ואת השאלות הקשות הנוגעות ליכולתן של המערכות לתת מענה בזמן.
האם קיימים מספיק כלים לזיהוי מוקדם של ניכור הורי? האם ניתן לקצר הליכים בלי לפגוע באיכות הבירור המקצועי? כיצד אפשר להבטיח שמפגשים שנקבעו אכן יתקיימו, וכיצד ניתן למנוע מצב שבו ילדים נשארים לאורך חודשים ללא קשר עם אחד מהוריהם?
בסופו של דבר, מאחורי ההגדרות המשפטיות, חוות הדעת והדיונים בבתי המשפט נמצאים ילדים ומשפחות. הזמן שחולף אינו רק נתון בלוח השנה של ההליך המשפטי. הוא חלק מחייהם של הילדים, מהזיכרונות שהם צוברים ומהקשרים המשפחתיים שעלולים להיפגע.
האתגר של המערכת אינו רק להכריע בסכסוך בין ההורים, אלא לוודא שטובת הילדים נשארת במרכז ושכאשר ניתן וראוי לשמור על קשר עם שני ההורים, לא יחלוף זמן מיותר עד שהדבר יתאפשר.
