"תביא לי את התפילין שלו": כשהרופאים ביקשו מהמשפחה להיפרד, הרב עמוס גואטה זצ"ל אמר משפט אחד ששינה הכול

הסיפור המופלא שלנו עם הרב עמוס גואטה זצ"ל

הסיפור המופלא שלנו עם הרב עמוס גואטה זצ"ל החל בלילה שבו הרופאים אפילו לא נתנו סיכוי אפסי לאבי, לאחר שעות ארוכות בטיפול נמרץ, בעקבות פיצוץ של עורק ראשי בראש ושעות של דימום מאסיבי מהאף ומהפה, כתוצאה מטיפולי ההקרנות המאסיביים בגרונו, שעל אף ניסיונות רבים לא הצליחו לעצור.

פנו אלינו הרופאים והציעו שנזמין את המשפחה המורחבת להיפרד, שכן אלו שעותיו האחרונות של אבי. הבכי היה בלתי נשלט. אמצע הלילה. בן דודי האהוב, שהיה ועודנו מחסידיו של הרב, התקשר אליו וסיפר לו על הבשורה הקשה. הרב ענה לו: "תביא לי עכשיו את התפילין שלו ותגיד לו שיבוא אליי לישיבה כשהוא יוצא הביתה".

בזמן שהרופאים סופרים את השעות האחרונות, ואני מחזיקה בידי, ממררת בבכי, את הדף שאבי הספיק לרשום לפני שהורדם, ובו הלכות האבלות של כל אחד מאיתנו וכמה הנחיות בנוגע למפעל שלנו, שבו עבדנו יחד למעלה מ-20 שנים, גלגלתי עיניים בציניות כשבן דודי סיפר מה ביקש ממנו הרב. "מה קשור עכשיו התפילין שלו? הרופאים אומרים שנגמר הסיפור", חשבתי לעצמי, והבכי על אבי היקר הפך לבלתי נשלט.

אבל בן דודי אסף את התפילין של אבי ונסע במהירות מאיכילוב לישיבת הרב בנתניה.

עמוק לתוך הלילה, הבכי הפך חרישי יותר. ברקע אני שומעת דיבורים על סידורי ההלוויה והשבעה של אבי, שעדיין חי, מורדם ומונשם. לפתע באו שתי אחיות מתוך מחלקת טיפול נמרץ ואמרו לנו: "אם אתם רוצים לראות אותו, אז תצאו למסדרון, כי מעבירים אותו…" ולא שמעתי אפילו לאן.

רצנו צמוד למיטה, לא מבינים מה קורה. עברנו בפרוזדורים ובמעליות של צוותים רפואיים שמעולם לא הכרתי בבית החולים, נכנסנו למעלית שיורדת ונפתחת במבואה קטנה. הכניסו את אבי בין דלתות חדר הניתוח, והספיקו רק להגיד לנו שמכניסים אותו לניתוח להתקנת בלון לעצירת הדימום.

אין לי אומדן כמה זמן חיכינו במבואה הקטנה והצרה הזאת, שבין מעלית השירות לחדר הניתוח. זה הרגיש כמו נצח של חוסר אונים ותפילות, עד שיצא הצוות והודיע לנו שהניתוח הצליח! הדימום נפסק!

בדיעבד הסתבר שבאורך פלא הגיע לבית החולים רופא מנתח מומחה בפרוצדורה, שהגיע באופן פרטי לטפל בחולה אחר, והסכים לנתח את אבי "על הדרך".

אחרי מספר ימי התאוששות שוחרר אבי הביתה, וכשנכנס יחד עם בן דודי לישיבת הרב, פרצו בבכי הוא והרב יחד.

אבי, יוסף לוי אביקזר (אביכזר) ז"ל, זכה לעוד 11 שנים, שבהן זכה לראות 4 נכדים. הוא נהג, בכל ביקורת שנתית במחלקה האונקולוגית של בית החולים, רזה, כפוף ושדוף, להיכנס לחדר הרופאים בריקוד ובשירה: "אני חי חי חי, כן אני עוד חי…"

לעילוי נשמת רבי עמוס גואטה זצ"ל, ואביכזר לוי יוסף ז"ל.

גם לכם יש סיפור מרגש עם הרב עמוס גואטה זצ"ל? שלחו לנו לווטסאפ 052-5555658  ונפרסם באהבה