אורנה אביקזראחרי שהיכו שורשים בנתניה לפני למעלה מארבעים שנים, משפחת אל חאג' הבדואית עומדת בפני פינוי מביתם; עבודות הפיתוח והדחפורים מסביב לביתם בעיצומן, אך עתיד המשפחה לוט בערפל; מעיריית נתניה עדיין לא מגיבים ל"אורנה חושפת"
קשה שלא להבחין בעבודות הפיתוח הנעשות בחודשים האחרונים מסביב לביתם של משפחת אל חאג' הבדואית ברחוב דגניה. בלב אתר העבודות ניצב ביתם הקטן – בית בו נולדו וגדלו ילדיהם, נכדיהם ונינם של בני הזוג אבו גמאל ז"ל ועיישה אל חאג'. בבית חדר שינה גדול המשמש גם כסלון, תחת תקרת אסבסט. הקירות מגלים לבנים חשופות,. ריצפת הבית יצוקה בבטון בלבד.
בביתם הקטן נולדו וגדלו חמשת ילדיהם, נכדיהם ונינם הקטן בן השנה של בני הזוג אבו גמאל ז"ל ועיישה אל חאג'. בחצר הבית נותרה רק הסוסה אחרי שנאלצו למכור את הכבשים וחיות המשק. למרות החיים בתנאים הקשים אין בבני המשפחה מרירות והם רק מקווים שימצא להם פתרון.
משפחת אל חאג' הגיעה לנתניה בשנת 1976 מיישוב בצפון הארץ. ביתם הראשון היה בצד הכביש שהוביל לבית העלמין, היכן שנמצאת היום מכללת נתניה. עיישה אל חאג' סיפרה ל"אורנה חושפת", כי התגוררו של בדירת שני חדרים במשך שנתיים. משם עברה המשפחה לפרדס (בדרום קרית השרון של היום), זאת בעקבות עבודתו של אב המשפחה, אבו גמאל, כשומר על הפרדסים. "גרנו שם שנתיים" סיפרה עיישה והוסיפה: "אחרי זה עברנו ליד הפרדס, כי בעלי עבד שם כשומר".
בבית בפרדס התגוררה המשפחה ארבע שנים. עיישה סיפרה, כי הם נאלצו לעזוב, לאחר שהפרדס נמכר. בעלה של ז"ל מצא עבודה כשומר במחסן משקאות 'קריסטל' ברחוב הפלדה. לדבריה הם קיבלו את אישורו של בעל הקרקע להתגורר במקום ולשמור על המחסן. מאז, משנת 1982 ועד היום מתגוררת המשפחה ליד מה שהיה פעם מחסן המשקאות.
בעלי הקרקעות התחלפו עם השנים, הפרדסים נעקרו והתחלפו בבטון ובימים אלה מתבצעות על הקרקע עבודות פיתוח, שבעקבותיהם יקומו במקום כביש, מבני תעסוקה וחניון ציבורי. כאמור עבודות הפיתוח נעשות סביב בית המשפחה, מבלי שבני המשפחה יודעים לאן עיריית נתניה עתידה להעביר אותם, "הכי חשוב לי" אמר זוהר בנה הבכור של עיישה "זה שנישאר עם אותו אורח חיים, על הקרקע ועם פיסת אדמה. ככה גדלנו וככה גדלו הילדים שלנו".
בני משפחת אל חאג', רקמו קשרי חברות עמוקים עם השכנים מוותיקים: "מוותיקים אין מי שלא הלכנו לשמחות שלו, ואין מי שלא הלכנו להלוויות. לכולם הלכנו, אנחנו חברים של כולם". תושבי השכונה הקרובה ונתנייתים נוספים פקדו את בית המשפחה בתקופה שעוד גידלו כבשים: "הכנתי גבינות ופיתות חמות מהטאבון, כולם באו לאכול אצלנו" סיפרה עיישה.
חמשת ילדיהם של אבו גמאל ועיישה למדו בבתי ספר בנתניה ושמרו על קשרי חברות עם חבריהם לספסל הלימודים. "כשאני הולכת בשוק כולם מזהים אותי, מחבקים ומנשקים אותי. אומרים 'הינה אמא של זוהר' , אני מרגישה את האהבה שלהם" אמרה עיישה.
לשאלה האם לאורך כל השנים חוו מקרי גזענות בשל מוצאם ענתה: "אין גזענות. תמיד הסתדרנו עם כולם. אף פעם לא אמרו עלינו מילה לא טובה. עד היום חברות שלמדו עם הבת שלי מתעניינות בשלומה וכך עם כל הילדים והנכדים".
ביתם של בני הזוג אל חאג' שימש שנים רבות באופן לא פורמלי כבית פתוח, אליו הגיעו צעירים וצעירות ממשפחות הרוסות, או אנשים בתקופות משבר. כולם התקבלו בזרועות פתוחות וקיבלו פינה חמה.
חברת המשפחה איילת אור השחר סיפרה ל"אורנה חושפת": "אין מישהו או מישהי שעברו תקופה קשה ולא מכירים את הבית הזה. הבית הזה הציל לא מעט צעירים וצעירות, שאם הלא היו מגיעים אליו היו מסיימים ברחוב עם גורל רע מאד. המשפחה שומרת עד היום קשר חם והדוק עם חלק גדול מאלו שהגיעו למצוא בביתם מחסה".
כיום מתגוררים בבית המשפחה עיישה בת ה-68 ילדיה כמאל, זוהר ולינה, נכדה של עיישה עם אשתו והנין בן השנה. למרות הדחפורים והנחת התשתיות סביב בית המשפחה הם אינם יודעים מה יעלה בגורלם ומתפללים שימצא עבורם פתרון במהרה.
למרות הפניות של מערכת "אורנה חושפת" בעיריי נתניה עדיין לא החליטו האם להגיב ו/או לקיים קשרי עיתונות עם האתר. עד לרגע פרסום שורות אלה לא נתקבלה כל תגובה
מה דעתכם? כתבו לנו כאן: