“אני אמורה למות לבד?”

מצבה הבריאותי של מיכל החל להידרדר עד שאושפזה בהוספיס במרכז הרפואי ‘דורות’ כשהיא מרותקת למיטה במצב סיעודי ונתמכת בחמצן “מטפלים בי בצורה טובה מאוד, אפשר אפילו להגיד שטוב לי פה” סיפרה מיכל “הצוות פה ממש נפלא, דואגים לי מסביב לשעון ואני יודעת שאני במקום הנכון למצבי.”

לאחרונה התבשרה מיכל ע”י האונקולוגית המטפלת בה כי מצבה סופני וכי נותרו לה שבועות בודדים לחיות. בפוסט שפרסמה כתבה מיכל “לא מזמן האונקולוגית הודיעה לי שנישארו לי כמה שבועות לחיות, גג חצי שנה. ובגלל הקורונה אני לא יכולה לראות אף אחד, אפילו לא את המשפחה שלי. מה לעזאזל עושים? .. לא הגיוני שאומרים לי שאני גוססת אבל אני לא יכולה לראות אף אחד. אני אמורה למות לבד?”

בשיחה אתה הבהירה מיכל “מה שהכי קשה לי זה הפרידה מהאחיינים שלי, האחיינים שלי לוקחים את המצב שלי מאוד קשה, ואני לא יכולה לחבק אותם ולעודד אותם, גם ילדים שטיפלתי בהם מרגע שנולדו, לוקחים את המצב מאוד קשה. הם מאוד קשורים אלי ואני אליהם. הילדים האלו הם כמו חמצן בשבילי ואני נורא דואגת שלא אוכל לראות את האחיינים והילדים בהם טיפלתי לפני שאמות.”

מיכל לא פגשה את בני משפחתה כבר שבוע, והמרחק מהוריה מקשה עליה מאוד “אני הכי קשורה לאבא שלי. הוא נכנס לדיכאון עמוק, אני מתגעגעת אליו מאוד, מנסה לעודד אותו אבל הוא בן 77 ובדיכאון עמוק מהמצב.” הבהירה מיכל.

בקשתה האחרונה של מיכל היא לראות בפעם האחרונה את האחיינים והילדים בהם טיפלה כאופר, ושיתאפשר להוריה ואחיה להמשיך ולבקר למרות הגבלת ההתרחקות מהבית 100 מטר.

מהנהלת בית חולים ‘דורות’ טרם נמסרה תגובה