צדק מאוחר- צבי ליבר ושאול אייזנברג ישלמו רבע מליון ש"ח להרצל קרן

צדק מאוחר. כשנה לאחר שעזב את מועצת העיר בתחושת אכזבה מהמנדט היחיד שקיבלה סיעתו בבחירות המקומיות, ופינה את מקומו עבור חברת מועצת העיר, עו"ד ענת לביא אזולאי, זכה אמש הרצל קרן, במשפט לשון הרע, נגד צביקה ליבר ושאול אייזנברז, בגין פרסומים המאשימים את קרן במעשי שחיתות, ופעילות ממניעים זרים. בכתב התביעה הובאו מספר כתבות שפרסמו ליבר ואייזנברג במקומון שהיה בבעלותם, אשר הסבו לקרן נזק אישי ופוליטי גדול.

בפסק דינו הנוקב כתב השופט כי "אין ספק כי נבחרי ציבור – ואין חולק כי התובע הינו כזה – חשופים מעצם טיבם וטבעם של דברים לביקורת ציבורית ופוליטית ואינם חסינים ממנה – אלא להיפך. רף הסיבולת הנדרש מהם ביחס לביקורת על מעשיהם ומחדליהם הינו גבוה. עם זאת, שמו הטוב של נבחר הציבור אינו הפקר. יש לזכור כי בסופו של יום נבחר ציבור עומד לבחירה מחדש מעת לעת, כשאת בקשתו להיבחר הוא שוטח בפני הציבור לא רק בהסתמך על מעשיו וניסיונו, אלא גם בהסתמך על שמו הטוב והמוניטין שצבר. על כן פגיעה בלתי מוצדקת, בלתי עניינית, ובלתי מידתית בשמו הטוב של איש הציבור לא רק שעלולה לחבל בסיכוייו להיבחר, אלא גם עלולה למנוע בחירתם של אנשים איכותיים לשירות הציבור, ואת התגייסותם לשירות הציבור, ויוצא הציבור כולו מופסד, והכל עוד מעבר לפגיעה האישית בנבחר הציבור עצמו הנובעת מפירסום כלפיו, העולה כדי לשון הרע.
עוד כתב השופט בפסק הדין כי: "הנתבעים לא התנצלו כלל בפני התובע בכל הנוגע לפירסומים וכי לצד שלל אמירות לא ראויות, ישנם 5 פרסומים הכוללים דברי לשון הרע. חמשת הפירסומים אשר התביעה בגינם נתקבלה, מייחסים לתובע שחיתות אישית. זהו עלבון משמעותי שיש בו פוטנציאל של פגיעה מיוחדת בנבחרי ציבור, אשר התובע נמנה עליהם". השופט הוסיף כי: "לא הוכח שיש ממש בהאשמות אלה".

לדברי בית המשפט: "הנתבעים לא ערכו כל אימות עובדתי ביחס לפירסומים, למרות שביצוע בדיקה זו הינו יחסית קל, בנסיבות העניין. הנתבעים לא נתנו לתובע זכות תגובה ביחס למרבית הפירסומים. בחלק גדול מהפירסומים שנמצאו כמעוולים, לשון הרע היתה שזורה בביקורת לגיטימית על התובע".
יחד עם זאת, בשיקוליו בעניין גובה הענישה כתב השופט כי "הבאתי בחשבון את האפקט המצנן שעלול להיות לפסיקת פיצוי גבוה על חופש הביטוי והעיתונות".