אורנה אביקזרהמרחק המינימלי עבור הסעה למסגרת החינוך גדל ל- 3 ק"מ וילדים ששובצו דרך ועדות השמה בבתי ספר מרוחקים, נדרשים להגיע עצמאית; "בוועדת ההשמה לא אמרו לנו שההסעה מבוטלת, הילד בבית מתחילת השנה, לא אשלח אותו באוטובוס ובטח שלא לצעדה של שעה לכל כוון"
בעקבות ביטול ההסעות לתלמידים המתגוררים במרחק הקטן מ- 3 ק"מ (מרחק אווירי) מבית הספר, ארבעה תלמידי חינוך מיוחד אשר שובצו בכיתות קטנות בבית ספר קמפוס נורדאו בקרית נורדאו, טרם התחילו את שנת הלימודים המתגוררים בשכונת דורה לא התחילו את שנת הלימודים. "עברנו ועדת השמה לילד שסובל מבעיות קשב וריכוז ועיכוב התפתחותי, אנחנו גרים בשכונת דורה ושובצנו בכיתה קטנה בקמפוס נורדאו. בזמן ועדת ההשמה לא אמרו לנו מילה על כך שההסעה בוטלה! התחילה השנה ואז אנחנו מגלים שמצפים מהילד (בן 10) להגיע באופן עצמאי משכונת דורה ועד קרית נורדאו." ספרה אמא של אחד התלמידים ל"אורנה חושפת", "אני מתחילה לעבוד בשמונה, בשביל לקחת אותו בעצמי עם האוטובוס אאחר לפחות בשעה לעבודה, והבוס שלי לא יסבול דבר כזה! מה מצפים שנעשה? הם ראו בכלל מה הולך בתחנות אוטובוס בבוקר? איזה מלחמה על כל אוטובוס שעוצר? לשם לשלוח את הבן שלי? והילד סובל מבעיות קשב, מי יודע באיזה תחנה ירד גם אם יצליח להידחף לאוטובוס?", מצב רוחו של בנה, הולך ומדרדר ככל שהשבועות חולפים והוא נותר בבית "הם אנשי חינוך לא? יש להם מושג מה עובר על הבן שלי שרואה את על החברים שלו הולכים לבית הספר והוא לא? הילד כל היום בוכה, מתחנן אלי שאקח אותו לבית הספר, השבוע לא הצלחתי לעמוד מול הדמעות והודעתי לבוס שלי שאני מאחרת, לקחתי אותו באוטובוס והגעתי באיחור של שעה לעבודה, הילד היה בשמים מאושר, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי דבר כזה כל יום. אני בוכה יחד איתו."
א' אמא לילדה, המתגוררת אף היא בשכונת דורה אשר שובצה בכיתה קטנה בקמפוס נורדאו ספרה : "אני עובדת לילה בבית חולים מאיר, עד שאני מגיעה לנתניה השעה כבר תשע. במקום שהבת שלי תרד להסעה, אין מי שיקח אותה והיא בבית בוכה מתחילת השנה. מה שהכי מרגיז זה שאחרי הימים הראשונים שהילדה נעדרה מבית הספר, הגיעו אלינו לביקור בית מהפיקוח ומבית הספר כדי לבדוק אם אני אשמה. אמרתי להם 'למה באתם? הילדה בריאה ושלמה, תדאגו לה להסעה' אז הם סימנו לעצמם וי על זה שעשו ביקור בית לילדה, אבל לא עשו כלום כדי לעזור לה! היא יושבת ובוכה כל היום, רוצה ללכת לפגוש את החברות שלה ולהינות כמו כולם." עוד הוסיפה א': "מצד אחד שיבצו אותה בכיתה קטנה כדי שתקבל תמיכה ועזרה להתקדם בלימודים, ומצד שני לאף אחד לא אכפת שבכל יום שעובר המצב שלה מדרדר ושהיא פותחת פערים בלימודים הרבה יותר גדולים ממה שהיה לה קודם."
על אף ש א' עובדת בלילות, מתחילת השנה הגיעה א' מספר פעמים למשרדי העירייה בניסיון למצוא פתרון " התשובות שנותנים לי שם פשוט לא הגיוניות! כבר הציעו לי לשלוח את הילדה באופניים לבית הספר, מדובר בכביש ראשי שאפילו מעבר חציה מפחיד לחצות, בטח ובטח כשאין שביל אופניים לשם. השבוע הבחורה מההסעות בשיא החוצפה אמרה לי 'טוב לפחות ביום חופש שלך תקחי אותה לבית הספר', מה יעזור לבת שלי יום בשבוע להגיע בעשר? אני מגיעה לנתניה רק בתשע בבוקר. או שאמרו שיסגרו אם אפשר להכניס אותה להסעות ילדים לגן שצמוד לבית הספר אבל גם את זה הם לא מצליחים לעשות. אני והאמהות האחרות ממש חסרות אונים."
לפני כשבוע הגיעו ההורים עם התלמידים להפגין מחוץ לבית הספר במחאה על אזלת היד של העירייה, ההפגנה התקיימה ביום בו התקיים ביקורו של אדוארד חלילי, תורם גדול של בית הספר, בנוכחות נציגי מנהל חינוך. מ' אמא לתלמיד שאף הוא נותר בבית ספרה "
במהלך ההפגנה שעשינו הגיעה אלינו הגב' טובה דולב ודיברה איתנו, לאחר כחצי שעה קיבלתי טלפון ממנה ונקבעה לנו פגישה למחרת.
למחרת היום הגענו אליה והיא אמרה שתנסה לבדוק במערך ההסעות של החינוך הרגיל אם יש להם מקום ובמקביל תכתוב מכתב למשרד החינוך.
עד לרגע זה לא קיבלנו עדיין תגובה. אנחנו ממתינות."
א' "שיבואו לפה! שיצאו מהמשרד הממוזג ויגיעו לכבישים בשכונה. במיוחד עכשיו שאי אפשר לחצות כביש ואנשים נלחמים ונדחפים להיכנס לכל אוטובוס או מונית שירות. שיגיעו לכאן ויגידו לי איך אני האמא אמורה לשלוח את הבת שלי לתוך הרולטה הרוסית שיש בכבישים!"
תגובת עיריית נתניה כפי ששודרה ברדיו תשעים: "על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, הילדים אינם זכאים להסעה.
עם זאת, מנסה מינהל החינוך העירוני למצוא להם הסעה על בסיס מקום פנוי."
מה דעתכם? כתבו לנו כאן: